איך אפשר להיטיב בלי ליפול לגאווה, ומצד שני להכיר בחיסרון בלי ליפול לייאוש? "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשׇׁל בּוֹ" (בראשית ד, ז) אם כאשר האדם מיטיב הוא עלול לייחס את הטוב לעצמו ולהגיע לגאווה, וכאשר הוא מכיר בכך שמצד עצמו אינו טוב הוא עלול ליפול לעצבות ולייאוש - מהי הדרך הנכונה שמאפשרת לו להכיר באמת שלו בלי ליפול לאף אחד משני הצדדים? מדוע דווקא עשיית הטוב עלולה להרחיק את האדם מה'? "תּוֹעֲבַת יְהֹוָה כׇּל גְּבַהּ לֵב" (משלי טז, ה) כיצד ייתכן שדווקא כאשר האדם מתפלל, לומד, עושה חסד ומצליח בעבודת ה', הטוב עצמו עלול להביא אותו לגאווה שמרחיקה אותו מה', ואיך אפשר לעשות טוב מבלי לייחס את הטוב לעצמו? אם האדם אינו יכול לנצח את היצר לבדו, כיצד נאמר "ואתה תמשול בו"? "יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ... וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעוֹזֵר לוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ" (סוכה נב ע"ב) אם חז"ל מלמדים שהאדם אינו מסוגל להתגבר על יצרו ללא עזרת הקב"ה, כיצד אומר הקב"ה לקין "ואתה תמשול בו", כאילו הכוח למשול ביצר נמצא בידיו של האדם? מה באמת רוצה היצר הרע מן האדם? "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשׇׁל בּוֹ" (בראשית ד, ז) מדוע נאמר "ואליך תשוקתו" ולא שהתשוקה של החטא היא רק להכשיל את האדם בעבירה מסוימת? האם מטרת היצר היא העבירה עצמה, או להשתמש בעבירה כדי להשתלט על האדם כולו ולהביא אותו לעצבות ולייאוש? מדוע האור האלוקי באדם נמצא דווקא במקום נסתר? "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תהלים צז, יא) מדוע האור של הצדיק מתואר כ"זרוע", כלומר כאור שנמצא מתחת לפני השטח ואינו גלוי? מדוע הקב"ה מטמין את האור האלוקי של האדם דווקא בתוך החולשות, המידות הרעות והחלקים החשוכים שלו? איך אפשר לראות בתוך אדם שלילי את הכוח להיות ההפך הגמור? "אָמַר לֵיהּ: חֵילָךְ לְאוֹרָיְיתָא" (בבא מציעא פד ע"א) כיצד הצליח רבי יוחנן לראות בריש לקיש, שהיה אז ראש השודדים, דווקא כוח עצום לת…