למה אכילה בערב יום הכיפורים נחשבת כמו תענית? "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב" (ויקרא כ"ג, ל"ב) "כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בַּתְּשִׁיעִי, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִתְעַנָּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי" (ברכות ח ע"ב; יומא פא ע"ב) מדוע דווקא ביום שלפני יום הכיפורים מצווה לאכול ולשתות, ועד כדי כך שהאכילה נחשבת כאילו האדם התענה תשיעי ועשירי? האם עבודת ה' יכולה להיות בלי שמחה? "עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהילים ק', ב') כיצד אפשר לחבר בין הרצינות, החיוב והיראה שבעבודת ה' לבין הציווי לעבוד את ה' דווקא בשמחה? למה התורה צריכה להיות גם ערבה ומתוקה? "וְהַעֲרֶב נָא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ברכות יא ע"ב) מדוע לא מספיק להיות מצווים לעסוק בתורה, אלא אנו מבקשים בכל יום שגם דברי התורה יהיו ערבים ומתוקים בפינו? למה "לא טוב היות האדם לבדו"? "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב', י"ח) מה מלמד החיבור בין איש ואישה על הצורך לשלב בחיים ובעבודת ה' בין סמכות וחיוב לבין חום, רחמים ומתיקות? למה האב הוא "מוסר" והאם היא "תורה"? "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (משלי א', ח') מדוע דברי האב נקראים "מוסר אביך", ואילו דברי האם נקראים "תורת אמך", ומה מלמד ההבדל על הדרך הנכונה להעביר תורה וחינוך לילדים? למה מסיימים את יום הכיפורים ב"ה' הוא האלוהים"? "וַיֹּאמְרוּ יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים" (מלכים א', י"ח, ל"ט) מדוע לאחר יום של צום, איסורים, וידויים ותפילות מסיימים בהכרזה "ה' הוא האלוהים", ומה היא מלמדת על החיבור בין רחמים לדין? למה נאמר "עד ה' אלוקיך" ולא "אל ה' אלוקיך"? "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֺנֶךָ" (הושע י"ד, ב') מדוע הנביא אומר "עד ה' אלוקיך" ולא "אל ה' אלוקיך", ומה מלמדת המילה "עד" על האחריות המוטלת על האדם…