1. מדוע התורה מתחילה את בריאת העולם בחושך ובתוהו ובוהו? "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית א, ב) מדוע התורה מספרת לנו על התוהו, הבוהו והחושך שקדמו לבריאת האור, ומה הדבר מלמד על הדרך שבה האדם צריך להתחיל לבנות את עצמו? 2. מדוע היום מתחיל דווקא בערב ולא בבוקר? "וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם אֶחָד" (בראשית א, ה) מדוע התורה מקדימה את הערב לבוקר, והאם גם בנפש האדם חייבים לעבור תחילה דרך החושך כדי להגיע אל האור? 3. כיצד ייתכן שרוח אלוקים נמצאת דווקא בתוך החושך? "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית א, ב) מה משמעות הופעתה של רוח אלוקים דווקא בתוך התוהו ובוהו, וכיצד ייתכן שבתוך הכעס, הגאווה, הקנאה והתאוות של האדם מסתתר אור אלוקי? 4. מדוע אי אפשר להתחיל מיד מהאור? "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי־אוֹר" (בראשית א, ג) מדוע אי אפשר להתחיל את עבודת המידות ישר מהטוב, מהשמחה ומהנתינה, בלי להכיר תחילה בחסרונות ובמידות השליליות של האדם? 5. מדוע חכמה מפוארת נמצאת דווקא בכלי מכוער? "אִי חׇכְמָה מְפוֹאָרָה בִּכְלִי מְכוֹעָר" (תלמוד בבלי, תענית ז ע"א) מדוע דווקא כלי שנראה מכוער יכול לשמור בתוכו חכמה מפוארת, ומה הדבר מלמד על האורות האלוקיים שהקב"ה מטמין בתוך החסרונות והמידות השליליות של האדם? 6. ממה באמת אסור לאדם לפחד? "וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד מְאֹד, וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד כְּלָל" (ליקוטי מוהר"ן, תנינא, תורה מח) ממה באמת מזהיר רבי נחמן את האדם שלא לפחד? האם מהסכנות שבחוץ, או דווקא מהמפגש עם החושך, החולשות והחסרונות שבתוך עצמו? 7. כיצד רבי יוחנן ראה אור של תורה בתוך ראש השודדים? "חֵילָךְ לְאוֹרָיְיתָא" (תלמוד בבלי, בבא מציעא פד ע"א) כיצד הצליח רבי יוחנן לזהות דווקא בכוחותיו של ריש לקיש, שהיה ראש השודדים, פוטנציאל עצום לתורה ולקדושה, ומה הדבר מלמד על הדרך שבה צריך להתבונן בחסרונות של הזולת? 8. מדוע רבי אלימלך מליז'נסק פותח את תפילתו במילה "אדרבה"? "אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִב…