בשיעור השלישי בסדרת המבוא לחכמת הקבלה מבואר היסוד הבא; כל סדר בריאה יצירה ועשייה - מראשית ההשתלשלות מאין־סוף ועד כל פרט במציאות, מכוון אל תכלית אחת – גילוי שמו וכבודו של הבורא בעולם. וכמאמר הפסוק "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" (ישעיהו מג:ז). האדם אמנם תופס מקום מרכזי במהלך הבריאה, אך הוא אינו התכלית האחרונה שלה. הניסיונות, האתגרים, והברכה, ההצלחות והכישלונות אינם עומדים לעצמם, אלא משמשים נתיבים שבאמצעותם האדם נדרש לגלות בתוך חייו את שמו, כבודו ומלכותו של בורא עולם. שם וכבוד. שם; הוא האופן שבו האדם קורא ומזהה את הנהגת הבורא מתוך ריבוי הפרטים והאירועים שבמציאות. יישנו חילוק מהותי בין ידיעת ה׳ כ'מידע' לבין ידיעת ה׳ כחוויית חיים. אין די בכך שהאדם יודע שהתורה אמת, שהבורא מנהיג את המציאות ושהכול בא ממנו, התכלית אפוא שהידיעה הזאת תהפוך לבחירה חיה, עד שהאדם יקבל על עצמו מרצונו להיות מי שמגלה בעצמו את שם ה׳ בעולם. המושג ״לקרוא בשם״, הוא מלשון לקרוא את הבריאה 'כספר', לפענח איזו הנהגה אלוקית מתגלה בה, ולקרוא אל הבורא מתוך אותה הכרה. לשם כך האדם נדרש להשתמש בכחותיו, ראייה, השמיעה, דעת ע"מ לגלות את שמו וכבודו של הבורא, עד שגם מי שמתבונן בו יוכל ״לקרוא״ מתוך מחשבותיו, דיבוריו, רגשותיו ומעשיו את נוכחות ה׳ בחייו. כבוד; הוא מלשון "כובד" – הדבר שמכריע את כף המאזניים בחיי האדם. יש ההבדל בין הימנעות מן הרע מחמת פחד, לבין בחירה ברצון ה׳ מפני שהוא בעל המשקל המכריע. כל חיי האדם – התורה, המצוות, החכמה, השפע והניסיונות – מובילים אל צומת אחת של בחירה ואחריות: האם האדם ישתמש בכוחות הבריאה לעצמו בלבד, או יבחר להיות שותף בהולכת העולם אל תכליתו. חיי האדם נעשים גילוי של כבוד ה׳ כאשר מחשבתו, דיבורו, רגשותיו ומעשיו מעידים שהבורא הוא בעל המשקל המרכזי בחייו. סדרה זו נועדה להניח יסוד מסודר להבנת מושגי היסוד של חכמת הקבלה, מתוך נאמנות למסורת ישראל ולדברי חז״ל. בין הנושאים הנידונים בשיעור: • תכלית הבריאה – גילוי שמו וכבודו של הבורא • ״כל הנקרא בשמי ולכבודי״ • משמעות המושגים שם וכבו…