כיצד נעשית הבריאה כולה ל״ספר״ שניתן לקרוא בו את רצון הבורא? ומה הקשר בין אותיות לשון הקודש, ערכים מספריים, הצמצום, אדם קדמון ואורות הפה הנקראים ״עקודים״? בשיעור החמישי והחותם את סדרת שיעורי הפתיחה לחכמת האמת, חוזרים היסודות שנבנו בשיעורים הקודמים ומתחברים למהלך אחד: מן ההתעוררות של האדם לידיעת קיומו, דרך ההכרה שהבריאה החיצונית לו מסודרת להעניק חיים, בד בבד מתוודע הוא אל ידיעת הבורא הוא המצוי הראשון ולהבנת מקומו בתוך תכליתה של הבריאה. מתוך ההכרה שיש לבריאה תכלית, מתבררת גם הבחירה המוטלת על האדם. הוא יכול להתעלם מן השליחות שניתנה לו, להתנגד לה, או לקבל עליו עול מלכות שמים, תורה ומצוות, ולבחור להיות שותף בגילוי ייחודו, כבודו ומלכותו של הבורא. מכאן עובר השיעור מן האדם אל הבריאה כולה, ומבקש להבין כיצד אותה תכלית אלוקית מתגלה בתוך מבנה המציאות. לשם כך חוזרים אל מושגי היסוד: אור אין־סוף, הצמצום, העיגולים והיושר, ואל הצורה הכוללת שבה הבריאה מתרכזת ונעשית כתבנית אחת – א"ק (אדם קדמון). מכאן מתחיל להתברר שהפרטים הרבים של הבריאה אינם אוסף מקרי של דברים נפרדים, אלא מערכת שלמה שבה כל פרט קשור למקורו ולשאר הפרטים. מתוך כך מגיע השיעור אל יסוד האותיות. כל פרט בבריאה הוא בבחינת אות הנושאת מידע ומשמעות. לכל אות משמעות פנימית וקשר עם שאר האותיות הבאים לידי ביטוי בצורת האותיות וערכם המספרי. לכן הערך המספרי מאפשר לזהות קשרים בין מופעים שונים של אותה תבנית. בהמשך מתבארות נקודת היו״ד, האות אל״ף, מבנה היחידות, העשרות והמאות, והאופן שבו הגימטרייה נעשית גשר בין אות, מושג, צורה וחומר. על רקע זה מש"כ אאע"ה בספר יצירה שהעולם נברא ב״ספר, ספר וסיפור״ משמעות רחבה יותר. הבריאה היא "הספר" המגלה את רצונו של הבורא; וישנו ה״ספר״ אותו קורא האדם כפי מדרגתו הרוחנית; ה״סיפור״ הוא הופעת הדברים כמהלך חיי האדם עצמו ההולך ולומד לקרוא את הספר הראשון, המגלה את רצון בוראו. האדם אינו רק מי שמתבונן בספר מבחוץ, אלא מי שלומד לקרוא אותו, לתקן את עצמו ואת מידותיו, ולגלות בהדרגה את משמעותו האמיתית של הספר הבסיסי. מכאן…