פרשת ראה: “ראה אנכי נותן לפניכם היום את הברכה ואת הקללה”. שני דרכי החיים שהקב״ה מציב לפני האדם. א, הברכה אלו חיים של חיבור, התמדה ונצח. שבהם כל פרט קטן נעשה חלק מן הקשר עם בורא עולם. ב, הקללה - 'חיים של קלילות' רגעיים ומתפוגגים - השפע אמנם קיים, אך אינו מוליד שמחה שביעות רצון או המשכיות. בעצם, לא עצם השפע הוא הקובע, אלא האופן שבו האדם חי אותו: אם הוא נעשה חלק ממערכת פנימית של חיבור, הוא נעשה לברכה; ואם הוא נשאר רגעי וחולף, הוא נעשה לקללה. “את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה׳”, שהברכה הגדולה ביותר היא עצם השמיעה, הקבלה וההיענות למערכת המצוות והמשפטים. זהו חיבור לתורה, לאבות ולבורא עולם גם יחד. דרך האבות, אותם ששמרו התורה מתוך קשר נבואי ופנימי עם הקב״ה. דרך ישראל שלאחר מתן תורה, מקבלים את התורה במסורת של “מפי איש מפי איש”, מהר סיני ועד אלינו. שתי הבחינות הללו מתחברות דווקא דרך היותנו בנים ותלמידים של האבות ושל מעתיקי השמועה, אלו המדייקים להעביר את התורה בדיוק כפי שנמסרה. הברכה אפוא, דרך חיים של השתייכות עמוקה: להיות בנים ותלמידים, ממשיכים את דרך האבות ואת דרך סיני, מתוך דיוק, מסירה, וקשר חי.