נושאי השיעור: בעניין הפסוק כל כלי וגו' שאמר מרן שליט"א כי יש לצרפו יחד עם ג' הפסוקים הנאמרים לאחר עלינו לשבח שחרית וערבית, קודם הפסוק ועד זקנה אני הוא וגו', האם אפשר לדחותו להיות האחרון מפני הרגל הלשון. המלצה להוסיף לאחר אמירת הפסוק האחרון, שהוא ועד זקנה וגו', גם את תרגום יונתן על פסוק זה. והרחבה בפירוש כוונתו. שבע תשובות לשאלה, מדוע בנוסח תפילת שחרית דשבת, הביאו את הפסוק ושמרו בני ישראל וגו', ולא פסוק אשר כתוב בלוחות עצמן, אותן אנו מזכירים לפני כן 'שני לוחות אבנים הוריד בידו, וכתוב בהן שמירת שבת'. מקור דברי המשנ"ב בהקדמתו להל' שבת, כי י"ב פעמים מוזכר עניין שבת בתורה, הם בדברי הרמב"ם בספר המצוות, ורבינו בחיי. ז' פעמים הוזכר עניין איסור אכילת דם, ונ' פעמים עניין יציאת מצרים. הקשר שבין הדברים דלעיל, לתענית עשירי בטבת, כי אם היו שומרים עם ישראל את השבת, הקב"ה היה מוחל להם על כל עוונותיהם, וביהמ"ק לא היה נחרב. המשך בעניין השמחה, ומ"ש הרמב"ם כי מצות עשה ללכת בדרך האמצעית, מצד 'והלכת בדרכיו'. ודברי הרמב"ם בפיהמ"ש כי מן הכתוב בנביא לגבי התעניות, למֵדים את עניין המיצוע. סתירת דברי מי שטענו כי שיטת הרמב"ם הנז"ל באה מן הפילסופים. בשבח הספר אור ההלכה חלק יורה דעה, אשר יצא לאור לאחרונה במהדורא חדשה מעודכנת ומתוקנת. חשיבות עניין המליחה במקום החתך, וחליטת הבשר.