למה הנשמה נמשלה דווקא לנר? כי יש משהו מוזר בלהבה. היא נאחזת בפתילה כדי להתקיים, ובכל זאת כל הזמן מרצדת כלפי מעלה. כאילו היא רוצה לחזור למקור שלה — גם אם שם היא תאבד את הקיום הנפרד שלה. בפרק 42 אנחנו נכנסים לפרק י"ט בתניא, ומגלים שהלהבה הזו היא בעצם הסיפור של הנשמה שלנו. עמוק בפנים, הנפש האלוקית לא צריכה להשתכנע לרצות את הקב"ה. זה הטבע שלה. גם כשהנפש הבהמית מושכת למטה. גם כשהחיים כיסו את האש בשכבות. וגם כשאדם מסתכל על עצמו וחושב: "אני כבר רחוק מדי." המהות לא השתנתה. דרך המשל של הנר וסיפור מרתק על הרבי, אנחנו מגלים שלא צריך להמציא בתוכנו אש חדשה. הגפרור כבר בידיים שלנו. צריך רק פעולה אחת קטנה שתאפשר למה שכבר בוער בפנים — להתגלות. פרקטיקה לשבוע הקרוב: אל תחפשו השבוע איך להפוך לאדם אחר. חפשו את הגפרור הקטן שלכם. מצווה אחת. תפילה אחת בכוונה. החלטה טובה אחת. פעולה קטנה שמחברת אתכם בחזרה למקור. לא כדי ליצור בתוככם משהו חדש. אלא כדי להסיר מעט מהאבק, ולתת לנשמה לעשות את מה שהיא כבר רוצה לעשות: לעלות. להתחבר. לבעור. תודה שהאזנתם וצפיתם.