ט"ו בשבט - תשפ"א ספק בברכות הנהנין – ספק האם ברך "ברכת המוציא" או לא - ספק "ברכת אדמה" או "ברכת העץ" בשו"ע או"ח ס' ק"ז סע' ט' פוסק כי במצב של ספק האם ברך ברכת המוציא אם לאו, אינו חוזר ומברך. וראה במשנ"ב שם ס"ק מ"ט, שפוסק דאף רשאי לאכול זאת היות וברכת המוציא כשאר ברכת הנהנין מדרבנן היא ואזלינן בספיקא לקולא. ומסיים שם המשנ"ב דמ"מ אם נמצא לידו מי שרוצה לאכול ולברך, ראוי לכתחילה שיבקש שיוציאנו בברכה מחמת הספק. והנה, ראה במשנ"ב ס' ר"ג ס"ק ג' שפסק בשם החיי אדם לגבי פרי שנחלקו בו הפוסקים האם ברכתו "בורא פרי האדמה" או "בורא פרי העץ", דיש לברך עליו בורא פרי האדמה היות ובדיעבד עולה לו ברכה זו. אך אם ברך עליו בורא פרי העץ, יטעם רק מעט ותו לא, שאם לא יטעם יהיה בוודאי ברכה לבטלה, אך לא ימשיך הלאה לאכול ממנו עוד, שמא ברכה זו לא עולה לו, נמצא אוכל בלא ברכה. הרי לן להדיא כי במקום של ספק ברכות - האם יצא ידי חובה בברכה זו, נקטינן שיש להחמיר שלא לאכול בכהאי גוונא, שמא לא עלתה לו ברכה ונמצא אוכל בלא ברכה. וקשה, מאי שנא: בין: מסתפק אם ברך בכלל, שרשאי לאכול ואינו צריך מעיקר הדין להחמיר להימנע מאכילה שמא לא ברך. לבין: פרי שספק אם ברכתו "העץ" או "אדמה", שאם ברך עליו "העץ", צריך להימנע מלהמשיך לאוכלו, שמא ברכתו לא עלתה לו, ונמצא אוכל בלא ברכה. לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה