שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון בעניינים המוזכרים על הדף השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: תוס׳ ביאר דיש נפק״מ בין אי המזיק מתנות כהונה פטור מדכתיב ״זה״, דאז פטור אף לצאת ידי שמים כיון גזה״כ דאין בזה דין מזיק בכלל, ובין אי פטור מחמת דהוי ממון שאין לו תובעים, דאז חייב בדיני שמים כיון דהא הזיק אותו ורק שאין הכהן יכול להוציאו בדיני אדם דיכול המזיק לדחותו דהיה נותנו לכהן אחר. אבל הר״ן חלק אזה דאף אי היא מפני דהוי ממול שאין לו תובעין פטור אף בדיני שמים, כיון דכל דין נתינתו היא רק כשהיא בעין, ולכן כשאינו בעין ואין לה תובעין אין בה דין מזיק שחייב בדיני שמים. והקהלות יעקב (סימן י״ח) ביאר דנחלקו בהגדרת חיוב מתנות כהונה, דתוס׳ סבר דלאחר שהפרישם הוי כבר ממון של שבט הכהנים (וכנכסו של תאגיד שהשווה האגרות משה אותה לממון של שבט) ואכן הזיק אותה, והר״ן סבר דרק לאחר שנותנם אליו הוי שלהם אבל לאחר הפרשה היא רק כהפקר להם ואין כאן דין היזק בכלל. ולפי התוס׳ דכבר הוי לאחר ההפרשה של כל הכהנים, אז אי נתנו כל הכהנים ההרשאה על מתנו הלז לכהן אחד הא אכן הוי שלו והוי ממון שיש לו תובעים, משא״כ להר״ן דהוי לאחר ההפרשה רק כהפקר להם ואינו שלהם, אי אפשר להם להרשות את זה לכהן אחר, ובכל אופן הוי ממון שאין לו תובעים. והביא דמו״כ דנו בזה האבני נזר והאמרי בינה, אשר הקצות והנתיבות נחלקו ג״כ בזה. אבל אחרים סברי דאף להר״ן הוי ממון כהן לאחר ההפרשה, אלא דכיון דאינו יכול לתובעו לכן אין בה דין של מזיק; והיא כענינו של האפל׳ס טשארט דכח התביעה של האדם תלוי בזכות שלו על הדבר, ואי נחלש כח התביעה שלו על הדבר נחלשה כמו״כ הזכות שיש לו עליה בכלל. והאחיעזר (ח״ג סימן ס״ג) ביאר דהא דקבע הש״ס דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין היא רק לגבי דין הממונות שבה, ולא לגבי דין האיסור והטבל שבה דבוודאי הוי כמי שלא הורמו. וקשה דאי להר״ן אליבא דהקהלות יעקב איננה ממון של שבט הכהנים לאחר ההפרשה בוודאי אינה ממון כהן לפני ההפרשה? וק…